הבן החמישי

לא יתכן שאנחנו לא מוצאים אותו. אין מצב שנפספס אותו השנה. הגיע הזמן להודות פעם אחת ולתמיד שלא התאמצנו מספיק כל השנים- והפעם צריך לקחת את העניין בשיא הרצינות- להפסיק לחפף או לחשוב שזה לא שווה את המאמץ… ולנקות חמץ גם מאחורי המקרר. סתם. ברור שאף אחד לא אוכל מאחורי המקרר- אלא אם כן הוא לא רוצה לכבד אף אחד וגם ממש רזה.

כל הטקסט המקדים לא עסק  בעוד מקום שלא נוקה לפסח אפילו שבחיים לא נכנס לשם יצור חי עם חמץ. הכוונה היא דווקא למהות של חג החירות, חג המצות, חג האביב, וחג- הפסח- שמדי שנה נדמה שרוב הציבור בישראל מעדיף להחביא אותה טוב יותר מאשר את האפיקומן.

בואו נודה בזה פעם אחת ולתמיד- אם כל האבות בישראל היו מחביאים את המצה החשובה ביותר לילדים מאז המצאת פסח כמו שהתקשורת מעלימה את מהות החג- הרבה הורים סחוטים היו יכולים לחסוך בכיף כמה מאות שקלים מהארנק הרזה שבימי חול-המועד פסח ניתן בהחלט לכנותו "כל דכפין".

כי אם פעם סבינו ניסו להסביר לאבותינו את משמעות המשפט הידוע מההגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – הרי שהיום אנחנו מעדיפים לתמצת ככל שניתן את המסר ומשמעותו לחיינו- ולהסתפק בזה שבכל דור חייב אדם לראות את עצמו. לכן הוא משקיע הרבה לפני ליל הסדר במלתחה חדשה+תספורת מושקעת (בכל זאת רגע לפני ספירת העומר) וחישובים מסובכים כמה יעלה הדלק+השי לחג להורים המארחים, וכמה בדיוק זה יחסוך לו כדי שיוכל לבזבז את זה על החופשה המשפחתית המושלמת בימי חו"ל המועד.

הדילוג המהיר מדי מערב פסח לחול המועד, בניסיון להריץ קדימה ללא מחשבה מעמיקה את ליל הסדר- ללא ספק המאורע החשוב ביותר בחודש ניסן ובימי הפסח- כמוהו כשאיפת ראש-הממשלה הנבחר לדלג בקלילות מהכנסת לישיבת-הממשלה בלי להיכנס לפרשנויות רש"י מה הוא אומר של המו"מ הקואליציוני שמורכב ברובו מבנים שיודעים לשאול יותר מדי פעמים מה נשתנה- אך מסרבים לשיר דיינו.

אבל אם נצליח לכמה שעות בלבד להתנתק קצת מהפוליטיקה לטובת מהות יהודית- נגלה לפתע את כוחו האמיתי של חג-הפסח שבמגיע בחודש שנהוג לכנותו בדרך-כלל "זמן הגאולה".

כי כמו שראינו לאחרונה את הכוח המזעזע של הבחירה החופשית- שגרמה לאדם רגיל לכאורה שההגה-כוח היה בידיו, ליטול את חייהם של 150 בני אדם- רק תחשבו כמה חיים אפשר להציל- אם נבין מהי המשמעות האמיתית של להיות "בני-חורין".

במתן-תורה אנחנו לומדים כי המילה חרות- שכתובה בתורה בהקשר של המכתב שעל הלוחות מפורשת בתלמוד בהסבר נפלא של חז"ל: על תקרי חרות אלא חירות- שאין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. אך הכלי-יקר מפרש בדרך אחרת- ומסביר שהחירות ביחס למכתב שעל הלוחות- הינה שהאותיות לא היו משועבדות לאבן בשבירתה- ועל פי פירושו כל לומדי התורה יהיו גם-כן בני-חורין מן המלכויות, ויסורין ומלאך-המוות.

אך מה לעשות שבריבוי הטעויות בכל-דור ודור- היעדר הפירוש הנכון והכבוד הראוי לאותיות התורה שנכתבו על הלוחות ואינן תלויות באבן, גרם לכך שכיום לצערנו, נתפסת התורה בעיני רבים מעם ישראל כטקסט נטול נשמה מהעבר, והם גם טועים וטוענים כי היא כביכול רכושם הפרטי והבלעדי של לומדיה, ולא של כל עם ישראל. והרי התורה היא כמו לחם-העוני- כל מי שצריך- מוזמן לבוא ולקחת- וכתר-תורה שייך לכל-ישראל. הבעיה היא שלא כל ישראל יודעים את זה.

לא לחינם הפעולה העיקרית והחשובה ביותר בליל הסדר היא והגדת לבנך- שהיא בפשטות רבה לספר ביציאת מצרים כמה שיותר. כל פעולה שאנו עושים בסדר- מהווה חלק מאותו סיפור שרק משה רבנו יכול היה לכתוב- ומלאכת הסיפור עוברת מאב-לבן שהופך להיות אב ומעביר את הסיפור לילדיו. ואם הגענו למצב שמה שיותר מעניין את הבנים זה כמה קלוריות יש במצה+גפילטע פיש+חזרת-  בהחלט אפשר לומר שבשלב כלשהו בדרך פספסנו את המהות של הסיפור כולו.

נראה שבימים שלפני הסדר עסק רוב עם ישראל בטפל, וחלק ממנו אף כפר בעיקר. כי בין התלונות על מחירי הקניות, הקיטורים על הניקיונות שלא נגמרים, ההכפשות מהבחירות שלא ירדו מסדר היום גם אחרי אקונומיקה מילולית חזקה במיוחד, הפלגנות שנשארה על שולחן המשא ומתן בשל חמץ שתפח וסירב לקבל את המצע (או את המצה) – וקיצוץ בבשר-החי של סלי המזון לכל דצריך שפגע בשמחת-ערב-חג- לא הבנו את המשימה החשובה ביותר המוטלת על כתפי כל עורך סדר באשר הוא:  להשיב אל שולחן המסע-ומתן הלאומי את הבן-החמישי.

בי"א בניסן ציינו הקהילות היהודיות בעולם 113 שנים להולדתו של הרבי מלובביץ'. על המדרש המפורסם המובא בהגדה הנפתח במילים:כנגד 4 בנים דברה תורה (חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול) – הוסיף "הרבי" בן חמישי- שבניגוד לארבעת הבנים שטרחו והסבו לשולחן הסדר- התרחק כל-כך מהמסורת היהודית, עד שאין הוא חש צורך לבוא ולהשתתף באירוע היהודי החשוב, והוא משוטט בעולם בלי מטרה וסדר.

משימת דורנו, אמר הרבי, היא לאתר את "הבן החמישי" להגיע אל היהודים הללו, להזכיר להם שגם הם בנים לעם-ישראל, ולהשיבם אל שולחן הסדר ואל חיקה של המסורת היהודית.

ואם כל אחד מאיתנו-יזכה לסדר לסדר של משפחת ישראל בן חמישי – דיינו!

רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל  ל- [email protected]